אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' כרמי ואח'

פסק דין

לפני תביעת שיבוב בגין נזקים שנגרמו לרכב שבוטח על ידי התובעת.

התובעת טענה כי ביום 5.3.2010 בשעה 11:50 או בסמוך לכך עת הוסע רכב התובעת בשדרות חן בתל אביב, פגע בו בעוצמה רכב הנתבעים 1 ו-2 מאחור. הנתבע 1 טען באותו מועד כי רכבו נפגע מרכב הנתבע 3 שהדף אותו אל רכב התובעת.

הנתבע 3 הודה כי הוא פגע ברכב הנתבעים 1 ו-2 אולם לדבריו רכב זה ניזוק אך ורק בחלקו האחורי. הוא טען כי לחלק הקדמי של רכב הנתבעים 1 ו-2 לא נגרם כל נזק. בכתב ההגנה טען הנתבע 3 כי "לעניות דעתו הבלתי מקצועית לא היה כל סימן שמעיד על פגיעה ברכבו של התובע". לאור זאת טען הנתבע 3 כי דין התביעה כנגדו להידחות.

בדיון שהתקיים לפני ביקש ב"כ התובעת למחוק את התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2. לדבריו מהודעת הנתבע 1 כפי שנמסרה לנתבעת 2 עולה כי רכב הנתבעים 1 ו- 2 נהדף לעבר רכב התובעת ולכן אין מקום לתביעה כנגדם. לאור זאת התביעה כנגד הנתבעים 1 ו-2 נמחקה.

בדיון שמעתי את עדויותיהם של נהג התובעת, של הנתבע 1 ושל הנתבע 3. בדיון הוגשו הודעת הנתבע 1 לנתבעת 2 (נ/1) וחוות הדעת השמאי בגין הנזקים שנגרמו לרכבם (נ/2). בסוף הדיון הודיע ב"כ הנתבע 3 כי הוא מוותר על חקירת שמאי התובעת ושמאי הנתבעים 1 ו-2 על חוות דעתם ולכן אין צורך לקבוע דיון נוסף לצורך חקירתם. ב"כ הנתבע 3 הפנה בטיעוניו לכך שנהג התובעת בעדותו טען שהוא הרגיש פגיעה חזקה שעה שהנתבע 1 העיד על פגיעה די קלה. כן הוא הפנה לחוות הדעת מטעם הנתבעים 1 ו- 2 אשר ממנה עולה כי לרכב הנתבעים 1 ו- 2 נגרמו נזקים בחלק האחורי בלבד ולא בחלק הקדמי.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות, שמעתי את העדויות ואת טיעוני ב"כ הצדדים החלטתי לקבל את התביעה כנגד הנתבע 3.

הנתבע 3 בעדותו אמר כי ייתכן שרכב הנתבעים 1 ו-2 נהדף אל רכב התובעת, אם כי לדבריו לא נגרם לרכב התובעת נזק בשל הדיפה זו. הוא אישר שבמקום האירוע טען נהג התובעת כי רכבו נפגע כתוצאה מכך שרכב הנתבעים 1 ו-2 נהדף לעברו.

נהג התובעת והנתבע 1 העידו שניהם כי רכב הנתבעים 1 ו-2 נהדף אל רכב התובעת ופגע בו מאחור. נהג התובעת אמר כי הוא הרגיש מכה אחת ברכבו. הוא פירט את הנזקים שנגרמו ברכב התובעת והפנה אל הודעתו לתובעת עליה הוא סימן את מיקום הנזקים.

הנתבע 1 אמר כי לרכב התובעת נגרמו נזקים מאחור במכסה הפגוש או בפגוש. לאחר שלנתבע 1 הוצגו תמונות הנזק ברכב התובעת הוא אמר כי נראה לו שנזקים אלה נגרמו באירוע התאונה.

מן המקובץ עולה כי רכב הנתבע 3 פגע ברכב הנתבעים 1 ו-2 והדף אותו אל רכב התובעת. עקב כך נגרמו לרכב התובעת נזקים מאחור.

עיינתי בחוות דעת השמאי מטעם התובעת אשר נראית סבירה. בחוות הדעת מוזכרת תאונה קודמת בגינה שולמה למבוטח התובעת ירידת ערך ולפיכך המבוטח לא פוצה בגין כך. העובדה שקיומה של התאונה הקודמת הוזכר בחוות הדעת, מלמדת כי חוות הדעת אינה כוללת נזקים שנגרמו בתאונה הקודמת.

עיינתי גם בחוות דעת שמאי מטעם הנתבעים 1 ו-2. אף כי חוות דעת זו אינה מפרטת נזקים שנגרמו לרכב זה מקדימה אין הדבר מחייב כי לרכב התובעת לא נגרם נזק מאחור. לא אחת קורה כי שני כלי רכב מתנגשים, כאשר לאחד מהם נגרם נזק ולשני לא. הדבר תלוי בין היתר בזווית הפגיעה, מיקומה של הפגיעה בשני כלי הרכב, טיב החומר וסוגי הרכבים המעורבים. כאמור נהג התובעת והנתבע 1 אישרו את הנזקים שנגרמו לרכב התובעת ואשר בהם הם חזו בעיניהם.

כאמור שני השמאים לא נחקרו על חוות הדעת. לאור עדויותיהם של נהג התובעת והנתבע 1 אשר תמכו לחלוטין בגרסת התובעת אני סבור כי אין מקום להעדיף את גרסת הנתבע 3 ויש לכן לקבל את התביעה.

סוף דבר התביעה כנגד הנתבע 3 מתקבלת. הנתבע 3 ישלם לתובעת סך של 8,733 ₪ צמוד ונושא ריבית כדין מיום 18.5.2010.

בנוסף הנתבע 3 ישלם לתובעת הוצאות משפט - אגרת בית משפט בסך של 347 ₪, שכר עדי התובעת בסך של 500 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,600 ₪.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ב, 11 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: